<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך אבא יוסי בן דוסאי</h1>
<h2>דף יג.</h2>
גרסינן בפ"א דב"ק [י"ג ע"א] גופא ומעלה מעל וגו' לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי רבי יוסי הגלילי, בן עזאי אומר לרבות שלמים, אבא יוסי בן דוסאי אומר לא אמר בן עזאי אלא בבכור בלבד. וראיתי שפירשו התוספות דאבא יוסי בן דוסאי לאו לפרושי מילתיה דבן עזאי קא אתי, אלא לאפלוגי עליה. כלומר לא אמר כלום דאין דבריו נראין אלא בבכור בלבד.
גרסינן במנחות בס"פ התכלת [נ"א ע"ב] כהן גדול שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו, מנחת חביתין לא היתה באה חצאים אלא שלימה היתה קריבה. ובגמרא [נ"ב ע"א] שלימה היתה קריבה שחרית ושלימה קריבה בין הערבים. ואמר רבי יוחנן פליגי בה אבא יוסי בן דוסאי ורבנן אבא יוסי בן דוסאי אומר מפריש לה שני קמצים קומץ שחרית וקומץ בין הערבים. ורבנן אמרי מפריש לה קומץ אחד חצי קומץ שחרית, וחצי קומץ בין הערבים. והתם מפרש טעמייהו. ומסקינן אמר רבי יוחנן הלכה כאבא יוסי בן דוסאי. ופרכינן ומי אמר רבי יוחנן הכי והתנן בפרק אחרון דמנחות [ק"ו ע"ב] חמשה קמצים הם, וקא חשיב האומר עלי לבונה לא יפחות מקומץ, המתנדב מנחה מביא עמה קומץ לבונה, והמעלה את הקומץ חייב שני בזיכי לבונה טעונין שני קמצים. ואם איתא שבעה הוו דהא איכא נמי שני קמצים יתירים דחביתין היכא דליכא כהן גדול. ומשני תרי אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן. פירוש חמשה קמצים, דווקא בלבונה קתני. דאי לאו הכי הא איכא דתרומת הדשן כדאיתא בסדר יומא פ"ב [כ"ד ע"א], תני רב חנינא נאמר בתרומת הדשן והרים את הדשן ונאמר במנחה והרים ממנו בקומצו מה להלן קומץ אף כאן קומץ.
מיהו הא דאמר רבי יוחנן הלכה כאבא יוסי בן דוסאי, ולא מתמה רב יוסף עלה כדמתמה בפרק בית שמאי [זבחים מ"ה ע"א] אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב הלכה כרבי אליעזר שאמר משום רבי יוסי פיגול בדבר הנעשה בחוץ פיגול וכו' ואמר רב יוסף הילכתא למשיחא. וגרסינן נמי בפרק ארבע מיתות [סנהדרין נ"א ע"ב] (אמר) בגמרא ראשונה, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב הלכה כדשלח רבין משמיה דרבי יוסי בר חנינא דנשואה בת (ישראל) [כהן] יצתה לשריפה ולא [בת] כהן ארוסה. ואמר רב יוסף הילכתא למשיחא. וכההיא דגרסינן בשלהי מכות [כ"ג ע"ב] אמר רב אדא בר אהבה אמר רב הילכתא כרבי חנינא בן גמליאל שאמר כל חייבי כריתות שלקו מיפטרו מידי כריתן. ואמר רב יוסף מאן סליק לעיל ואתא. וכההיא דפרק אחרון דמסכת נדה [ע' ע"ב] ששאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה או אין צריכין הזאה שלישי ושביעי. וכההיא דגרסינן בגמרא ראשונה דסדר יומא [ה' ע"ב] כיצד הלבישן משה לאהרן ולבניו. כיצד הלבישן, מאי דהוה הוה אלא [כיצד] מלבישן לעתיד לבוא. לעתיד לבוא נמי לכשיבוא יבואו אהרן ובניו ויבוא משה רבינו עמהם. והכא לא מתמהינן על פסק הלכה כאבא יוסי בן דוסאי.
וההיא דבמה שימש משה בימי מילואים [ע"ז ל"ד ע"א] נמי לא פרכינן מאי דהוה הוה. וכמה כענין זה דסתם לן תנא בקרבנות כההיא דאיזהו מקומן [זבחים נ"ז ע"ב] הפסח אינו נאכל אלא עד חצות דסתם לן כרבי אלעזר בן עזריה, ולא מתמהינן [הלכתא למשיחא]. וגרסינן נמי בזבחים פרק המזבח מקדש [פ"ז ע"א] איברים שפירשו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר רבה אמר חצות עוכלתן ורב חסדא אמר אין להן עיכול לעולם. מתקיף לה רב יוסף ומאן לימא דחצות בראש המזבח משויא להו עיכול דילמא כל היכא דמשכחא להו משויא עיכול. שלחו מתם הילכתא כרב יוסף. ולמאי איצטריך למיפסק הילכתא על העתיד. ובפרק התכלת [מנחות מ"ה ע"ב] נמי הפר והאיל והכבשים והשעיר אינן מעכבין את הלחם ולא הלחם מעכבן הלחם מעכב את הכבשים והכבשים אין מעכבין את הלחם דברי ר"ע. אר"ש [בן ננס] לא כי כבשים מעכבים את הלחם והלחם אינו מעכב את הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר קרבו כבשים בלא לחם אף כאן כן. אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס וכו'. וזו היא הלכה לעתיד לבוא.
ונראה לפי הדחק דהיינו טעמא דקא מתמה רב יוסף בהני תרתי משום דבת כהן שזינתה אינה נידונית בזמן הזה בין נשואה בין ארוסה, הילכך הלכה זו אין בה צורך של כלום. ופירוש דהילכתא למשיחא, כלומר על עבירות של עולם הזה שאין בידינו לדון, יש לשאול לעתיד היאך היה לנו לדון שאין זנות בישראל לימות המשיח. וכן נמי פיגול לעולם לא ייארע פסול בקרבן לעתיד שהרי לא יעלה על לב לפגל. הילכך הילכתא למשיחא הוא לשאול על זמן זה. אבל בכל שאר דברים שהבאתי לא שייך למימר הכי. ובמנחת חביתין יש לשאול והלא לעתיד אין מיתה. לשמואל ניחא דאמר [ברכות ל"ד ע"ב] אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד. דמודה שמואל דאין יצר הרע לימות המשיח שולט בישראל. מיהו על מיתה לא אמר שמואל [שלא ימותו כלל]. (ולמאן) [אבל למאן] דדרש ובילע המות לנצח כדאיתא באלו הדברים [פסחים ס"ח ע"א] יש לגמגם בחביתים היאך יבוא לידי שלימה.
